פגישה בחשיכה
הודיה (שם בדוי) הגיעה אליי כשהייתה בת 8 וחצי, אחות שלישית בין 5 אחים, ילדה להורים גרושים. הודיה תיארה תמיד עולם מושלם, משפחה מושלמת, חברים נהדרים ובאופן כללי חיים מדהימים. אך בהדרכות עם אימה עלו קשיים לא פשוטים כלל להתמודדות, הן ברמתה האישית של הודיה והן ברמת המערכת המשפחתית.
במפגשים אשר התקיימו עם הודיה, ניתן היה לזהות, אפשר לומר אפילו די בקלות, את המקומות בהם נתנה ביטוי לעולם התוכן האפל השוכן בתוכה, אך כל ניסיון לגעת באותן נקודות כואבות היה בגדר הימור כבד, ופעמים רבות הייתה קוטעת אותם בצורה ישירה למדי. היא לא ניסתה להיות נחמדה מדי או מנומסת, וכל שעלה על רוחה הייתה אומרת. רק את ביטויי החיבה ומילות הגעגוע שמרה לשוקה בלבד, וכשהעזתי אני פעם או פעמיים להביע את רגשותיי כלפיה- היא שמה בפניי מעצור.
עד אשר קרה דבר בלתי צפוי. באחת הפעמים כשהגיעה אליי למפגש, התרחשה הפסקת חשמל. הודיה התעקשה לסגור את הדלת ולשבת בחשיכה מוחלטת. תחילה הציעה שנתחבא בחשיכה וננסה למצוא האחת את השנייה, וכשמצאתי אותה מתחת לשולחן, צחוקה ליווה את נסיונותיי לדגדג אותה. לאחר מכן ביקשה הודיה להדליק את פנס הטלפון, ואני הצעתי משחק בו נעשה צל של חיות על הקיר בעזרת ידינו.
עשינו אינספור דמויות של חיות, ובכל פעם כשהגיע תורי, אכלה היא עם החיה שלה את החיה שלי. בסוף המשחק הרמתי את שוקה ובעזרתה עשינו צל גדול שלה על הקיר, מה שהצחיק את הודיה אף יותר.
כשסיימנו לשחק, החלה הודיה לדבר בפתיחות על דברים אשר עד היום לא הסכימה לשוחח עליהם. היא שיתפה אותי ברגשותיה, בתחושותיה וברצונותיה, וסיפרה על חיים ועל משפחה הרחוקים מלהיות מושלמים.
משהו בחושך אפשר את זה. החושך הוא זה שאפשר להודיה את ההזדמנות לדבר באופן גלוי וכן בלי זרקור של אור ואשמה על פניה. הוא טשטש את הבושה והחרדה. הוא מחק את ההבדלים ביננו. בעזרת אלומת אור קטנה שעזרה לחושך, יכולנו לבחור להיות כל מה שרצינו! רגע אחד ארנב ותנין, או כלב וצב, ורגע אחר הודיה יכלה לטרוף את מי שהיא רוצה, ואפילו שוקה הקטנה והעדינה קיבלה כוחכשהפכה בחושך לצל גדול ומאיים.
ואז חזר האור. וכשהוא חזר החליטה הודיה ללמד אותי להכין פרחים מנייר. הכנו כמה פרחים ביחד. הודיה לקחה לעצמה אחד והחליטה שהשאר ישארו אצלי בחדר, כמו זר. זו הייתה המתנה שלה אליי, מן הכרת תודה בדרכה שלה.
בסיום המפגש ציינתי בפני הודיה שהיה לי כיף גדול איתה. לפני שהלכה אמרה: "כיף לשבת בחושך".
ציורים של הודיה:
אני האחר
